רחוב הרכבת 23 בקעה, ירושלים  טל. 02-6734-360  נייד 054-691-2360  פקס 02-671-3032

עשרה עקרונות למטופל
אז איך זה עובד

עיצוב גישה טיפולית המותאמת לצורכי המטופל

    המסגרת הטיפולית: מפגש סגור הרמטית
על מנת שטיפול יזכה לעומק פסיכולוגי, מן ההכרח הוא שהסביבה המכילה אותו תהיה סגורה. הסודיות של המפגשים והעובדה שאני מנוע (על ידי החוק) לשתף את תוכן השיחות עם כל אדם אחר מלבד המטופל מהווים את הבסיס עבור אותה סביבה סגורה. בנוסף לסודיות ולשיקול הדעת הנדרשים ממני, אני שומר על פרטיות המפגשים הטיפוליים על ידי הדאגה לכך שלא יחולו הפרעות כלשהן, כגון שיחות טלפון או כל צורה אחרת של הסחת דעת.

.1     זמנים ותדירות של מפגשים טיפוליים
אורכו של מפגש טיפולי הוא לרוב 50 דקות. מדי פעם אני עורך מפגש כפול עם מטופל מסוים, ויש שאני נפגש עם מטופל פעם בשבועיים או אפילו פעם ביום,  עם זוגות אני מעדיף לקיים מפגשים כפולים ; למרות שקרה גם כי נפגשתי עם זוג במשך שעה יחידה אשר הניבה תוצאות מאוד טובות.
באופן דומה, ישנם מטופלים אשר חשים את הצורך לקיים מפגש שבועי בשעה קבועה, בעוד מטופלים אחרים מעדיפים להיפגש כל שבוע בשעה אחרת.

     2. פנים אל פנים או על הפוטון
המפגשים עם רוב המטופלים שלי נערכים כשאנחנו יושבים אחד מול השני , פנים אל פנים, כשבינינו אין שום ריהוט. ישנם יוצאי דופן אשר מעדיפים את הסידור הפסיכואנליטי הקלאסי, כלומר שכיבה על ספה, ולשם כך הם המשתמשים בפוטון בעוד אני יושב מאחוריהם ומחוץ לטווח הראייה שלהם. הסידור הזה מאפשר להם להעמיק יותר אל תוך הפנטזיות והרגשות הראשוניים שלהם.

     3. הכיסא הריק
את טכניקת הכיסא הריק למדתי מתוך הטיפול בשיטת גשטאלט [Gestalt ], והיא הוכיחה את עצמה יעילה ביותר במקרים מסויימים. מניחים כיסא ריק לפני המטופל והוא מתבקש לדמיין כי בתוכו יושב אדם רלוונטי. מתפתח דיאולוג כאשר המטופל משמש לסירוגין בשתי העמדות. דבר זה יכול להוות כלי בעל עוצמה לסיוע המטופל להסיג את השלכותיו. הסגת ההשלכות היא פעולה המעניקה לנו עוצמה רבה.

     4. הקלטת השיחות
מטופלים מסויימים מוצאים תועלת בהקלטת השיחות שלנו וככלל אני מקליט את השיחות על קסטה אותה אני נותן להם בתום השעה שלנו. ישנם אחרים המעדיפים להביא מכשיר הקלטה משלהם. התנאי היחיד אותו אני מציב בנוגע להקלטת השיחות הוא ששום אדם מלבד המטופל לא יקשיב להקלטות. אני מעודד את המטופלים הללו להקשיב להקלטות עם עט ונייר כדי לרשום הערות, תוך התמקדות בנעימת השיחה; המרווחים, העצירות, ההיסוסים, הנטיות והאפיונים של הקול; כל אלו מוסיפים מימד רב משמעות לחוויה הטיפולית.

     5. הערות תהליך
ישנם מטופלים שנעזרים בכתיבת הערות תהליך לאחר המפגשים, הכוללות מחשבות שלא עלו מקודם, תוספות ותגובות רגשיות שלא באו לידי ביטוי. המטופל שולח לי את הערות התהליך בדואר אלקטרוני ואני קורא אותן לקראת המפגש הבא שלנו.

      6. חלומות – דרך דואר אלקטרוני
 פענוח החלומות זוכה לתשומת לב מיוחדת בגישה הפסיכותרפויטית שלי,(ראה חלומות, חולמים ודרך העבודה עם החלום) ולעיתים קרובות יש תועלת רבה בכך שהמטופל שולח לי את חלומו דרך הדואר האלקטרוני, כך  שאני יכול לבחון אותו היטב ולקבל התרשמות כללית של החלום לקראת הפגישה שלנו. זוהי גם דרך מצויינת להבטיח את מקומו של החלום בסדר היום שלנו.

     7. עבודת בית
מפעם לפעם יתכן שאני אציע למטופל משימות שיש לבצע מחוץ למסגרת המפגשים שלנו על מנת להעמיק ולהעצים את החוויה הפסיכותרפויטית. אני עלול להציע למטופל, שהוא רווק בוגר, המתקשה להינתק מהוריו שיפסיק לקחת את הכביסה שלו הביתה אל אימו. או שאני אציע למטופל הסובל מאבל חסום שיבקר בקבר האדם האהוב. יתכן כי אציע למטופל המרגיש כי יש לו "חשבון ליישב" לכתוב מכתב אל האדם נגדו הוא חש תרעומת, בהתבסס על כך שהמכתב לא יהיה מצונזר וכי המטופל ימנע משליחת המכתב במשך כמה ימים; בדרך זו יוכל להבחין בין כתיבת המכתב לבין שליחתו במעשה.              

     8. ג'ודו מילולי
בהיותי בן מזל תאומים, יש לי מודעות מאוד חדה לדפוסי תקשורת ובמשך השנים גיליתי כי דפוסי דיבור מסוימים מביאים לידי מיסוד של תחושת ניכור בין אדם לרגשותיו לחוויותיו המיידיות. אני מנסה לנטרל את הצורות הללו של ניכור מילולי ולעזור לו לחבור אל רגשותיו וחוויותיו המיידיות, וברגע בו הוא מצליח לבצע את החיבור הזה ישנה הרגשה מידית של תחושת התעצמות.

  א. הפיכת שאלות להצהרות
מתחת לכל שאלה מסתתרת הצהרה. כאשר אנחנו מנסחים את מחשבותינו בצורת שאלה אנו מפזרים ומחסלים את הכוח הטבוע באמירותינו, וכאשר אנחנו מצליחים להגיע אל ההצהרה המונחת ביסוד דברינו התקשורת שלנו זוכה לכוח רב יותר ואנחנו חווים התעצמות.
לדוגמא, כשמישהו שואל אותי "האם הייתי יותר מדי נחמד אל X "? אני מעודד אותו לצאת בהצהרה של "הייתי יותר מדי נחמד אל X "!; וכשמישהו מסיים פגישה בכך שהוא שואל אותי "האם עברתי התקדמות בפגישה הזאת"? אני מעודד אותו לצאת בהצהרה של "לא עברתי התקדמות בפגישה הזאת"!

  ב. אין "לא" בתת- מודע  
זיגמונד פרויד לימד אותנו שהתת- מודע לא מכיל את המושג "לא", וכי רוב ההצהרות הכוללות את המילה "לא" הן למעשה דוגמאות של הכחשה יותר מאשר שלילה אמיתית של דבר מה. בעיקר ניתן להבחין בזאת בהצהרות כגון "אני לא יכול לומר שהרגשתי כועס, נעלב, כואב, פגוע, וכו'". אלו הן הכחשות בוטות לתחושות של כעס, עלבון, כאב או פגיעות, והתגובה הטיפוסית שלי עבור הכחשה זו היא "כבר אמרת את זה"! וחוץ מזה, כשמישהו אומר לכם "אל תכעס (תיעלב, תיפגע) ממה שאני עומד להגיד", אתם יכולים להיות משוכנעים כי הוא בטוח שהוא עומד להכעיס (להעליב או לפגוע) אתכם.

כיוון שכך, כשמישהו מוחה כי הוא לא יודע דבר מה, אני מציין בפניו שהסוגייה אמיתית היא לא לדעת משהו אלא לדמיין, וכי עליו לדמיין יותר מאשר שעליו לנסות לדעת. משמעותו של הטיפול היא הגברת הדמיון. הידיעה היא נחלתם של בתי המשפט בעוד שהדמיון הוא נחלתו של הטיפול. "אני לא יודע" בעצם מהווה את אחת מצורות ההשתמטות הגדולות בכל הזמנים של הטיפול הפסיכולוגי.

  ג. הפיכת "כך או כך" ל- "וגם"
ניסוח דילמה במונחים של "כך או כך" הינו דרך לבצע עיקוף סביב שני צדדים של בעיה, ועל ידי תיחום של שתי האופציות והרחקתן זו מזו, הדובר נמנע מן ההכרה בשני הצדדים גם יחד. אני מעודד ניסוח מחודש של ההצהרה מצורת ה"כך או כך" לצורה של "וגם", מה שמאפשר לדובר לחבור תחילה אל צד אחד ואז אל הצד השני. דבר זה עלול להוביל אל אי- רציפות לוגית, כדוגמת ההצהרה "בשנה הבאה אני רוצה ללכת לאוניברסיטה וגם לטייל במזרח הרחוק"; אך כפי שציין אוסקר ווילד, הרציפות הינה המפלט האחרון של חסר הדמיון. פריץ פרלס [Perls ], מי שפיתח של הטיפול בשיטת הגשטאלט, לימד אותנו שעלינו להעמיק אל תוך כל אחד מצדדיו של הקונפליקט על מנת להגיע אל הפתרון.
כשמטופל אומר: "אני לא יודע אם אני אוהב את X או לא", אני מציע לו כי הדרך הטובה ביותר לגלות את האמת היא להסתכל לי בעיניים ולהגיד את ההצהרה "אני אוהב את X ", כאילו שזוהי האמת האבסולוטית, ולאחר כמה רגעים להסתכל לי שוב בעיניים ולהגיד את ההצהרה "אני לא אוהב את X ", כאילו שזו האמת האבסולוטית, ושהוא יקדיש תשומת לב למה שהוא מרגיש בעת אמירת כל אחת מן ההצהרות, ובדרך זו תמיד יהיה ניתן בקלות להבחין ברגש האמת.

  ד. תיקון גוף ההתייחסות – הפיכת השיח בגוף שני לשיח בגוף ראשון
אחת מצורות הניכור הלשוני הנפוצות ביותר היא השימוש בגוף שני של "אתה" במקום בגוף הראשון "אני"; זוהי דרך להמנע מן הבעלות שיש לאדם על חווייתיו. אני מתקן אנשים ללא הרף בעת שהם משתמשים ב"אתה" המנוכר על פני ה- "אני" האישי, בלוחשי בקול "אני" אחרי כל "אתה" שהם אומרים.

  ה. השימוש במילה "כאילו"
השימוש במילה "כאילו" מורה על הצהרה כוזבת. "כאילו" מהווה את הדבר האמיתי רק בקירוב, ולמרות שזוהי צורת דיבור שכיחה (ביחוד אצל מתבגרים) היא תמיד מעידה על זיוף; לא הדבר האמיתי. השימוש בצורת הדיבור הזו רווחת מאוד בקרב מתבגרים משום שהם עוסקים בביסוס הזהות שלהם ומוכרחים לנסות כל מני זהויות כוזבות או מזוייפות. שימת לב מדוקדקת לדפוסי דיבור מגלה כי השימוש ב"כאילו" הוא בררני במובן של ההקשר וכי רק לעיתים נדירות הוא אחיד עבור כל הנושאים.

ו. השימוש במילה "זהו"
לפעמים אנשים עוצרים את רצף זרימתם במילה "זהו". כשאומרים לי "זהו" אני מציין לעצמי שעכשיו, אחרי ה "זהו" אני הולך לשמוע דבר חשוב, וכרגיל הם ממשיכים לפרט מרכזי.

     9. הערות לגבי כל מפגש
יש לי הרגל קבוע לרשום לעצמי הערות בסוף כל מפגש טיפולי, ואני מתחיל את המפגש הבא רק לאחר שקראתי את ההערות שלי מן המפגש הקודם. הערות אלו מסייעות לי לבחון את התהליך בצורה רעיונית עם מעט יותר פרספקטיבה וגם מאפשרות לי להוציא החוצה חלק מן הארס אשר ספגתי. כמו כן, כשאני חש תקוע בעניינו של מטופל, אני סוקר את ההערות שלי מן החודשים הקודמים במטרה למצוא בהן תובנות בנושא תוך התייחסות למיקומו של המבוי הסתום. מיותר לציין, כי כל ההערות שלי בנוגע למטופלים שמורים בקבצים מוגנים על ידי סיסמה והם נפתחים בפני בלבד.      

john@bezeqint.net
חזור לראש הדף